ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט פ״ח

1 שתי מעין. רש"י שם ודייק מדקתני שתי בל' נקיבה וכ"מ בב"מ פ' הזהב שאמר שם מ"ט ב' האונאה ארבעה והסלע ד' דינרים כמ"ש שם נ"א ב' כמה תהא כו' נמצא דד' כסף דאונאה הוא מעות כמ"ש בפ"ק דקדושין י"ב א' שש מעה כסף דינר ואמרי' בב"מ שם נ"ה א' האונאה כו' והטענה כו' אלמא דמעות הוא ובירושלמי פ' הדיינים מפורש דמעות הוא ע"ש בה"א שתי מעין כו' סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה או כלים מה כלים כו':

2 שיעור הפרוטה. ערי"ף בפ"ק דקדושין ורא"ש שם:

3 ושיעור כו'. כמ"ש בגמ' שם י"ב א' מעה שני פונדיון פונדיון כו':

4 וכן אם כו'. שבועות ל"ט ב' תנן שתי כסף כו' א"ל שמואל כו' א"ל רב כולה מתני' כו' ואף שמואל ל"פ בהא אלא דאינו מצריך ב' מעה ופרוטה:

5 אלא אפי'. כ"מ ל' גמ' למ"ש מ' אפי' כ"ש ול"ג רש"י שם אף כלים דבר חשוב והר"י מיגש גורס ומפ' מה כסף כל שהוא חשוב כסף דהיינו סוף כסף האמור בתורה אף כלים כ"ש חשיב כלי ואע"ג דבירושלמי קא' שיהו שוין ב' פרוטות בלא"ה סוגיא דשם לא אתי כגמרתי' ואע"ג דבס"פ הזהב אמרי' דאין ב"ד נזקקין לפחות מש"פ דוקא בממון אבל לכלים נזקקין וי"א דכלים דבר חשוב לאפוקי שברי כלי או מרוקא כמ"ש בפ' הזהב בבא מציעא מ"ז א' ב' מה נעלו כו' לאפוקי כו'. דכשר כו' קונין במרוקא:

6 שבועת השומרים כו'. כמ"ש בב"ק ק"ז עירוב פרשיות כתוב כאן וקי"ל כרב חייא בר יוסף שם כמ"ש הרי"ף שם וכן אמרי' בריש סנה' דעירוב פרשיות כתיב וא"כ כסף וכלים קאי אמלוה ולא אשומרין:

7 וי"א כו'. כמ"ש תוס' בב"ק שם דאין חילוק בין מלוה לפקדון אלא דוקא בטענת פקדון דל"ש במלוה ע"ש והביאו ראיות ע"ש וכמש"ל בסי' פ"ז ס"א ועוד מדאמר ל"ש כו' ול"ק רבותא טפי בשומרין אע"ג דבגופיה כתיב ועוד מדצריך להביא קרא על ע"א ש"מ דבלא"ה ילפי' מהדדי לכל שצריך ב' כסף ועוד דאמרי' בסוף שבועות דבשותפין שתקנוהו נגד שומרין על ספק דבעי שתי כסף ועוד דאמרי' שם מ"ב מ"ג ש"ח אינו נשבע מנה"מ דת"ר כי יתן כו':

8 שבועת היסת כו'. דתקנוהו כעין דאוריית' כעין שבועה דע"א שאינו בא ע"י הודאה:

9 לא תבעו כו' מכל מה כו'. כנ"ל בס' שקדם שתבעו בכור פירות והוא כמו שוה והודה בקטניות. רא"ש ור"ן:

10 אבל אם. כמ"ש שם מ' א' דינר זהב זהוב כו' וכגי' תוס' שם ד"ה בטוענו שגורס פטור וכ"ה בירושלמי שם סוף הל' ג' ואייתי סייעת' לרב דדוק' שאמר דינר זהב זהוב שאז דוקא קאמר הלא"ה שוה וקאמר שם בסיפא א"ל בידי אלא דינר כסף פטור ואע"ג דלרב סתם דינר כסף שוה קאמר כמ"ש שם א"ל רב כולה מתני' שוה קאמר ור"ל דאם תובעו סתם שוה קאמר מדמייתי סייעת' לרב ופריך לשמואל ת"ש דינר זהב זהוב כו' כנ"ל:

11 תבעו. כרב יכנ"ל דתני ר"ח כוותיה וכן רב פפא שם ס"ל כוותיה בכפירת שתי כסף וא"כ בהא נמי ע"כ כוותיה קי"ל:

12 ודוקא כו' אבל כו'. כמ"ש שם א"ל רב כו' וליטרא שני:

13 או מטבע. כמ"ש רש"י ד"ה ליטרא שאני כו' שדרך מטבע כו' ר"ל שהכל נישום במטבע והוא נעשה דמים באחר וערא"ש שם משא"כ במטבע הנפסל כמ"ש בפ' הזהב בבא מציעא מ"ו ב' אר"י ה"ק כל הנישום כו' ושם תנן כל המטלטלין כו' תרגמא כו':

14 וכן אם תבעו כו'. שם כגי' תוס' וכנ"ל:

15 ואפי' כו'. כנ"ל דדינר כסף סתם שוה קאמר ואפ"ה קאמר שם דפטור דכיון דתבעו דינר זהב דוקא כ"ד שמשיב לא הוי ממין הטענה ועברא"ש שם וכמו מנורה גדולה וקטנה אע"ג שצורת שוין וע"ש בתוס' ד"ה בטוענו:

16 הא דאמרי' כו' י"א דוקא כו'. מדאמרי' בפ"ק דגטין י"ג א' דא"ר ש"מ שאמר כו' והלכת' כי' וכ' הר"ן שם ומדשקלינן וטרינן אי מנה קבור או לא נהי דמסקינן דלמנה קבור לא חיישי' מ"מ מ' דמנה ממש דוקא קאמר ולא שוה ועתוס' שם ד"ה אית ספ' דגרסי כו' והא דקתני כו' ומתני' כו':

17 ויש מי שחולק כו'. שסובר כפרש"י ותוס' שם במסקנ' לכן נראה דל"ג כו' ע"ש וכ"כ שם הר"ן דבנותן מנה דוקא קאמר וע"ל סי' רנ"ג סי"ט ואין ללמוד פקדון מנותן דהתובע תובעו שוה ועבר"ן פ' הדיינים שם:

18 תבעו כו' אא"כ כו'. שם תדע דקתני סיפא דינר זהב כו' אר"א בטענו ור"א לימא כו' לא סיפא דוקא כו' ורישא כו' אלמא אפי' לרב בדוקא אם משיב מטבע אחרת פטור אא"כ טענו בדינר מטבעות וכפיר"ח שם בתוס' ד"ה בשטוענו. ע"כ נראה כו':

19 או מכרתי. שהוא דומיא דדינר להחליף:

20 אפי'. שם ת"ש דינר כו' וכנ"ל:

21 תבעו כו'. עבה"ג ועבתוס' דשבועות מ' ב' ד"ה וחדא כו' ובב"מ אה' א' ד"ה א"נ כו':

22 ולפיכך אפי'. דהא בב"ק שם ע"כ דיש עדים שהזיק א' מהן דאל"כ מודה בקנס פטור דק"ל פלג נזקא קנסא ואמרי' שם תנן היו כו':

23 דהודאת כו'. אפי' נגד עדים כמ"ש בשבועות מ"א ב' רבא אמר כל כו' ובב"ב קכ"ח ב' המוציא שט"ח כו' מחצה כו' וכ"כ הרא"ש וכ"כ הרשב"א שם בשם הראב"ד דבעדים מיירי וכ"כ הרמב"ם פ"ט מה' נזקי ממון וש"ע לקמן סי' ת' ס"ד היו הניזקין כו' ואם לא הביא ראיה ברורה מ' שהביא ראיה שהזיקו אלא שאין יודעין האיך וקאמר שם פטור המזיק שהרי כטענו כו' וכן הבין הרמ"א שם שכ' זו היא סברת כו' וכ"כ בהג"ה שם ס"ג וי"א דאין כאן כו' ולא כמו שהבין המ"מ שהרמב"ם בסיפא הנ"ל שהנזקין שנים מיירי באין עדים א' שבלא"ה פטור דמודה בקנס פטור ותי' המ"מ דקאי אסיפא אאחד תם כו' דאין המשמעות כדבריו ועוד דא"כ אמאי קאמר ואם תפס הניזק ה"ז משלם לקטן כו' ועבמ"מ שדחק שם ועוד דלשון ראיה ברורה מ' שראיה יש כמ"ש שם בס"ג לא היה שם ראיה ברורה כו' אלא עדים ועמ"ש שם ואכ"מ אבל הרשב"א כ' שם דביש עדים בתבעו בחטים והודה לו בשעורים מחייב כיון שיש עדים שבפניהם הלוהו חטים או שעורים וכ' וא"ת דכל שאין העדים מעידים בבירור אינו חייב כלום א"כ הדק"ל נמצא שמשלם ע"פ עצמו אלא דסוגיא דשם כמ"ד פלגא נזקא ממונא וכן ר"פ שפריך שם מדריש' אזיל לטעמיה שסובר פלגא נזקא ממונא וכ"כ המ"מ שם וכ"כ בהג"ה שם ס"ד אבל יש מחלקים כו' ועמ"ש בסי' ת' שגם דעת הרמב"ם כן ע"ש:

24 ואפי' יודע כו'. כמ"ש בב"ב קל"ה א' אלא דקאמרי כו' אימא סיפא כו':

25 ויש מי כו'. מדפריך ממתני' דב"ק הנ"ל ש"מ שאיירי כעין מתני' דאל"ה לא דמי למתני' ועברא"ש שם:

26 ואם תפס כו'. כמ"ש בגמ' שם גופא כו' תנן כו' דתפס:

27 וי"א. דוקא. ערש"י שם ד"ה דתפס שקדם כו' דוקא שקדם קודם תביעה וכן מדייק בעה"ת לשון רש"י וכ"כ שם בשם התוס' וכ"כ שם הרא"ש וכ' בעה"ת דהטעם דתפיסתו הוי כאלו תבע שעורים דא"צ ליתבע כיון שהוא בידו משא"כ בתפס אח"כ כיון שמחל כבר לא מהני תפיסתו וכ"כ בש"ע לקמן ס"ס ת' אבל בהג"ה שם ס"ג כ' כדעת תוס' ורא"ש דבחטין ושעורין לא מהני תפיסה וכן ברישא דמתני' שאין לו תביעה אלא על א' דדוקא בסיפא דיש לו תביעה על שניהם מהני תפיסתו וראיה מדלא משני ארישא ג"כ ראוי ליטול כו' אלא דאין שייך ראוי כו' כיון דאם תפס לא משתלם מאי ראוי ועתוס' שם ד"ה ראוי אבל רש"י שם ד"ה ראוי תירץ דלהכי לא מוקים בברי וברי וראוי כו' משום דס"ל דסומכוס לא אמרו בברי וברי ולא אצטריך לאשמעי' דהמע"ה וזו דעת הש"ע דמהני בכ"מ אף ברישא ובחטים ושעורים כדעת הרי"ף: ליקוט וי"א דוקא כו'. אבל בנ"י ספ"ג דב"ק כ' אפי' תפס אח"כ קודם שחזר מהודאתו וכ"ה דברי רמב"ם וש"ע ע"כ:

28 הטוען לחבירו כו'. כמ"ש שם תנן היה א' תם וא' מועד כו' ראוי ליטול כו' ושם הניזק אומר מועד הזיק את הגדול והמזיק אומר תם ופטור מהכל והוא. דומה למ"ש כאן מנה הלויתיך והלה כו' ושם הניזק אומר תם את הקטן ומזיק אומר מועד הזיק את הקטן ודומה למ"ש כאן וה"ה איפכא כו' ועסי' ת' ס"ג שהרמב"ם חולק ע"ז:

29 אפי' אם כו' דלא חשיב מודה מקצת הטענה אלא אם קדם לו טענה:

30 אבל אם כו' דהטעם דפטור משום מחינה משא"כ בכה"ג. אבל פטור מש"ד ש"ך ופשוט:

31 קדם כו'. דאין הודאה אלא אחר טענה כמ"ש ואם במתכוין פטור כמ"ש בס' שקדם וז"ש. וכן אם כו':

32 וי"א דבהנך כו' נלמד ממ"ש שם ואם כמערים חייב וכמ"ש בסי"ד אלמא כל שמערים חשבי' כאלו הודה אחר התביעה ועש"ך ס"ק ל"ג:

33 תבעו כו' וי"א. וכ"ה בב"ק ספ"ג שם אי נימא דקאמר ניזק ברי כו'. והנה הרמב"ם הולך לשטתו שכ' בפ"כ מה' מכירה וש"ע סי' רכ"ג ס"ד ישבע המוכר היסת שלא מכר לו אלא קטן ומ' שזכה בקטן מדל"ק ישבע שלא מכר לו הגדול ושם ס"ה ואם אמר כו' ואין לזה אלא קטן ובגמ' שם פריך אמאי מה שטענו לא הודה לו כו' בשטענו עבד בכסותו כו' וצ"ע:

34 אלא בבא לצאת י"ש ישלם חטים כמו במנה לי והלה אומר איני יודע כמ"ש בסוף ב"ק אבל השעורים ודאי א"א כיון שאינו תובעו ואפי' היה ברי לו שחייב א"צ לשלם כנ"ל סי"ב בהג"ה ואע"פ שפשט דברי הג"ה כאן אינו משמע כן וכן מקור הדין מ"מ כן עיקר ועש"ך:

35 מלא כו'. כגי' הרי"ף שם דגריס בכולם בידך וכגירסתינו בגמ' דברישא מלא קודם ובמציעתא מלא בסוף ובסיפא לא הזכיר מלא כלל וקי"ל כאדמון כמ"ש שם ק"ט א' שבעה דברים שאמר אדמון יש מהם כו' וע' תוס' שם ד"ה שני הלכך נראה כפר"ח כו' ופי' הרי"ף כיוצא של דין זה הוא מ"ש בשבועות מ' ב' אלא הא מני אדמון הוא כו' וקי"ל שם כהך בריית' כמש"ל סי"ב:

36 אבל אם כו' כגי' הרא"ש מציעתא כמו גרסתינו אלא שברישא ובסיפא לא נזכר מלא והחילוק שביניהם שבריש' אמר בלא מ' בסוף ובסיפא אמר כדים ואין חילוק בין גרסתו לגרסתינו אלא ברישא אבל ברמזים שם לא כ' אלא כגירסתינו וכרי"ף וע' דרישה וסמ"ע:

37 אלא הכדים כו'. ע' הגהת בה"ג נ"ל כו' וכן עיקר:

38 מנה כו' ה"ז כו'. דלא כראב"ד שכ' דה"ל כחטין ושעורין וראייתו מס"פ המניח דמדמי שם לחטין ושעורין והרמב"ם ס"ל שאף שם לא הוי לענין שבועה כחטין ושעורין כמ"ש בסי' ת' ס"ג ואף לש"פ י"ל דלא היא דרישא דקאמר א' גדול וא' קטן זה ודאי דמי לחטין ושעורין כמ"ש בפ' השואל ק' א' הי' לו שני כו' אמאי ישבע כו' וכן בסיפא הי' נזקין שנים כו' כנ"ל ואע"ג שטוען הניזק גדול הזיק את הגדול והמזיק אומר גדול הזיק את הקטן דמ"מ נתחייב בגדול לא הוי מ"מ כיון שחיובו אינו מחמת שור א' שזה אומר שנתחייב מחמת שהזיקו גדול כו' וערש"י בפ' השואל שם דמי עבד גדול כו' ולא נתחייב לו בעבד מעולם וכן לפי' תוס' שם ד"ה דמי כו' לא קנה העבד מעולם אבל אם היה תובעו שגזל ממנו עבד גדול ומכרו וזה השיבו שגזל עבד קטן ומכרו היה פטור וכן בדמי חטין ושעורין דלא כקצת פוסקים וכן בסיפא דמתני' א' תם כו' הניזק אומר מועד את הגדול והמזיק אומר את הקטן כנ"ל ואף שטוען מועד את הגדול ונתחייב בכל נכסיו והמזיק אומר תם את הגדול הוי נמי חטים ושעורין כמ"ש נ"י וש"ע לעיל סי"ג משא"כ במנה הלואה ופקדון דתרווייהו מכה קתבעי לי' וראיתו של הרמב"ם עמש"ל:

39 וה"ה שאלה ושכירות. דלא כראב"ד וראייתו מפ' השואל צ"ח א' וסיפא בג' כו' והיה יכול לומר בב' ודקיימא באגם אידך אלא משום דה"ל חטין ושעורין וההיא סוגיא כמ"ד תבעו בחטים ושעורים והודה בא' מהן פטור דכפירה בשכורה דשכורה מתה והודאה בשאולה לכך אמר ב' בשאילה כו' וכבר תירצו הרא"ש שם וש"פ שבפקדון אפי' קיימא באגם ברשות' דמרא איתא וה"ל הילך וכמ"ש הרי"ף ורא"ש בריש ב"מ לענין הקדש דכל דלא כפריה את הפקדון יכול להקדישו ע"ש ועוד הביא ראי' ממ"ש ע"ב זה אומר שאולה כו' ואמאי מה שטענו וכבר פירשו כל המפרשים דקושית הגמ' אינו משום דדמי לחטים ושעורין אלא משום דלא הודה לו בכלום שהרי לטענתו הוא פטור לגמרי ומשם ראיתו של הרמב"ם דמשני דא"ל אישתבע כי כו' דכדרכה כו' ואם איתא הא הודה לו בשעורין ואפי' אם היה מודה שבפשיעה וערא"ש שם:

40 תבעו בחוב כו'. הטור כ' כן על הראב"ד שכ' משמו שהוא כחטין ושעורין וחלק עליו ואמר אלא פורע כו' ונשבע כו' וקשה להולמו דמאי נ"מ כאן אם התובע אומר אח"כ שחייב לו גם חוב עצמו אלא שאינו שואלם עתה גם בחטים ושעורים הדין כן כמש"ל בסי"ד ואם אומר שאינו חייב לו כלל משל עצמו למה יפרע והלא מחל לו כנ"ל וגם מ"ש ונשבע היסת לא ביאר אם סך הודאתו שוה לסך התביעה דאם אינו שוה אז היה חילוק בין חטין ושעורין דאינו נשבע ובחטין וחטין נשבע דמ"מ הוא והוא כ' בהיפך ונשבע היסת ובשוה אף בחטין וחטין אינו נשבע רק היסת אף אם תובעו שניהם כיון שהודאה קודם לטענה כנ"ל בס' הקודמים וגם דברי הראב"ד בסה"ת אינו כתוב כמ"ש הטור וצע"ג:

41 אם טענו ודאי. דעל טענת ספק אינו נשבע ועסמ"ע:

42 ב' בעלי כו' כיון שלא כו' אלא כו' דאם א"ל הוי כאלו אמר יש לי בידך כסות או כלים כמ"ש בתוספתא שהוא פטור וכמש"ל סי' ע"ה אבל כיון שלא אמר בשעת הודאתו דהכל הולך אחר שעת הודאתו ולמד הראב"ד ממ"ש בשבועות אם כמתכוין פטור לפי שלא הודה לו אחר התביעה אע"ג שגם לאחר התביעה אינו כופר כיון שהודאתו לא היה אז אלמא הכל הולך אחר עת הודאתו ועבסה"ת:

43 מי שתבעוהו כו' הדין כו'. לא מיבעיא ש"ד שאין מתהפך כמ"ש בשבועות אלא אף שבועת היסת מדקא' שם מדרבנן מהפכינן ור"ל שבועת היסת כמש"ל סי' פ"ז ואם איתא לא מטעם היפוך הוא שהרי אף באינו נפטר מדין תורה יכול לומר תשבע היסת וטול כ"ש במי שפטור מדין תורה:

44 כיצד כו'. שם אמר אביי ל"ש כו' אלא אמר רבא וכ' בעה"ת לא שס"ל לרבא דבית זה לא ידיע טענתיה דודאי אין הדבר כן כמו שהקשה התוס' שם ד"ה אלא כו' אלא שאביי סובר דבחדא מינייהו סגי או שיטעננו דבר כו' או שיודה לו וז"ש אביי אבל אמר בית זה כו' וקאי על מתני' שהשיבו איני יודע אלא כו' וז"ש רבא א"ה אדתני סיפא זה כו' ל"ל למימר שטוענו דבר שבמדה ומודה ג"כ דבר שבמדה כו' ליתני כו' אלא אמר רבא לעולם כו' ובזה מתורץ דלכאורה מאי חידש רבא הלא מתני' הוא ולא היה צ"ל אלא דלאו ידיע טענתיה וא"ל דמ"מ ל"ל עד הזיז הל"ל בית זה מלא זה אין נ"מ דמנ"מ בית זה מלא או עד הזיז ואגב דקא' עד החלון קא' עד הזיז ועד הזיז הוא יותר רבותא דבית מלא במעט חסרון ניכר משא"כ עד הזיז כמ"ש בפ"ז דעירובין ע"ט א' בית כיון דאיכא תקרה כיון דמפחית מינכרא מילתא וקושית רבא לא היה על מילתא דזיז אלא על מילתא דחלון וז"ש אבל אמר כו' או שתבעו כו' ור"ל דמתני' והלה פי' או:

45 עשרה דינרין. מתני' ל"ח ב' מנה לי בידך אין לך אלא חמשים חייב:

46 כור כו'. שם מ"ג א':

47 שני ליטראות. שם מנורה בת כו' ונקט עכשיו היותר פשוט ולקמן מבאר דין דיכול לגוררה:

48 כיס כו'. מתני' שם מ"ב ב':

49 א"ל בית כו'. כנ"ל ממתני' שם:

50 אפי' תבעו כו'. ר"ל כיון שזה משיבו איני יודע כו' ומה שהנחת כו' כיון שאינו מודה לו דבר שבמדה וז"ש אפי' כי בית מלא הוא יותר ניכר בהודאתו שאומר איני יודע כמה כי ניכר חסרונו וכקושית התוס' וכ' שם א"נ בעינן כו' ועבה"ת דלא כסמ"ע ס"ק מ"ה שטעה כאן וכן נשתבשו כמה בזה:

51 וכגון כו'. כיון דפקדון הוא כנ"ל:

52 בפשיעתו. דהא ש"ח הוא:

53 תבעו יריעה כו'. ערש"י שם ד"ה לגוררה. ובאיזורה כו' לכן נקט איזור כו':

54 לא מיבעיא כו'. ר"ל מלבד שאין נשבעין על כפ"ק אלא דאין כפירתו כלום:

55 בד"א כו' ואצ"ל. ממ"ש בב"ב קכ"ח ב' המוציא שט"ח כו' ה"ז נשבע כו' אע"ג דהודאתו בשטר כיון שא"י לקיימי אלא על פיו נשבע:

56 ואצ"ל כו' שטר היה כו'. דנאמן לומר פרעתי ואינו גובה כמש"ל בס"ס מ"א:

57 בד"א כו'. כיון שאינו גובה ממשועבדים שלכן אמרו שעבוד קרקעות ואע"ג שא"י לכפור שיש בו נאמנות וה"ל לפטר מטעם הילך כמ"ש שם בגמ' הילך ג"כ דוקא בשעבוד קרקעות כמ"ש רש"י שם ד"ה טעמא כו' וכל משמעות השטר כו' שהרי הקרקעות כו' והשיב הגמ' א"נ כו' דבלאו הילך נמי דה"ל שטר כו' ולכן לא נקיט הרי"ף טעמא דהילך דהילך נמי משום שיעבוד קרקעות וכן טעמא דמסייע לא שייך אלא בסלעים דינרין שתובעו מחמת השטר וכן לא שייך טעמא דירושלמי כל עמא מודי כו' דדוקא בכתובה דהטוען אחר מעשה ב"ד כו' וכמש"ל סי' ע"ה ס"ב ושכן מוכח מירושלמי וז"ש רמב"ם בפ"ג מה' טוען ונטען אין מודה כו' עד שיודה בדבר שאפשר לכפור כו' שהשטר לא כו' והרי כל נכסיו משועבדים כו' דוקא משום שנכסיו משועבדים ולכן כ' בפט"ז מה' אישות הל' כ"ה ואם היה הבעל קיים כו' ודברי המ"מ שם צ"ע שכ' שאין נק' שיעבוד קרקעות אא"כ אינו גובה אלא מקרקעות וא"כ במלוה נעולם יהא חייב ואף שם השיגו הראב"ד כיון שהוא מקום שאין כתובה ה"ל שיעבוד קרקעות וע"ש ובש"ע א"ע סי' צ"ו ובפכ"ב מה' עדות הל' ב' יראה לי כו' וע"ש בהשגות ובכ"מ בשם הר"ן שכ' כיון דא"א לכפור ה"ל שיעבוד קרקעות ור"ל כיון שהוא שטר וגובה ממשועבדים וכדיירי רש"י אבל הרמב"ם שם הולך בשיטת רבו שכ' בעה"ת בשכ"ט ח"ג ויש לנו לברר זה שאמרנו לענין מלוה אחד ולוה אחד וב' שטרות כו' וזה שאנו אומרים כו' ע"ז כ' הר' אבן מגש כו' ממשועבדים אין מן הדין לגבות בשטרות כאלו לפי שכל שטר מהן יש לנו לומר שמא זה השטר פסול הוא ואין גובין בו הלכך אע"פ כו' ע"ש וזה טעם הרמב"ם שנשבע ש"ד:

58 תבעו מנה כו'. כן הוכיחו מדברי הרי"ף שכ' בסכ"ח שאין נשבע על הודאת השטר אע"ג שבלא"ה ב' ענינים הן מלוה בשטר ומלוה ע"פ ודברי רי"ף הן בירושלמי פ"ב דכתובות מודה חביבי בשטר היך עבידא טענו מנה וכפר בו והוציא שטר שחייב לו חמשין אין לו אלא חמשין ועמש"ל סי' ע"ה ס"ב:

59 לפיכך א"ל כו'. דה"ל משיב אבידה וכמ"ש בשבועות ושאר מקומות וראב"י ל"ל משיב אבידה פטור אלא הכא בדרבה קמפלגי כו' משא"כ באם הודאה קודם לתביעה דא"א לומר אין מעיז כיון שלא תבעו ואף שיש נוסחאות בגטין נ"א א' שני שוורים קשורים מצאת לי והלה אומר מצאתי לך והחזרתי לך א' מהם והלה אומר לא החזרתם לי דהתם כיון שטוען ב' שוורים מצאת לי כטוען שלא החזרתם לי דמי בעה"ת בשם הרמב"ן וע"כ צ"ל כן דאמר שם הוא דאמר כראב"י וראב"י בשקדמה לו תביעה כמ"ש וראב"י ל"ל כו' ומסקנא בתובעו גדול שיכול להעיז בו וה"נ בתביעות של המציאה כיון שאינו יודע התובע:

60 כשם כו'. דקנין גובה ממשועבדים כמ"ש הב"ע בשקנו מידו וגם אי"ל פרעתי כנ"ל: